<h1>אהל מועד שער השבת דרך ז'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
לא יפלה אדם כליו בשבת לאור הנר שמא יטה ואפי' להבחין בין בגדו ובין בגד אשתו אם בגדיו רחבים כשל אשה אסור. [ע"ב] לא יקרא אדם בספר לאור הנר גזירה שמא יטה את הנר להביא שמן אל הפתילה ואפי' הנר גבוה עשרה בתים זו ע"ג זו אסור שלא חלקו חכמים בדבר. שני אנשים מותרים לקרות לאור הנר בספר אחד ובענין אחד אבל לא לאור המדורה ובליל יוהכ"פ שנהגו לקרות ביחיד בספר מותר דאימת יוה"כ ואימת ציבור עליהם ולא יבואו להטות. המלמד תינוקות רואה היכן תינוקות קורין ולסדר בפיו בראש כל פרשה בספר אבל כל הפרשה אסור והתינוקות של בית רבן אפי' כל הפרשה מסדרין דאימת רבן עליהם. ירושלמי [פ"א, ה"ג] רואה אדם מה שבכוס ובקערה ואינו חושש, שמש קבוע מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות וקערות מפני שהוא קבוע א"צ עיון הרבה.
<h2>דף כ.</h2>
המבעיר בעצים או בקנים בע"ש צריך להבעיר ברובן קודם חשיכה ואם לא הדליק רובן אסור ליהנות באותה מדורה בשבת ומאי רובן כדי שלא יהא צריך לומר הבא עצים דקים ונניח תחתיהן להבעיר את אלו עץ יחידי צריך להדליק ברוב עוביו וברוב הקיפו ובפחמים אינו צריך וי"א דאף בפחמים צריך להדליק ברוב, [ע"ב] ארבע מדורות אינם צריכים רוב של גבבא ושל זפת ושל גפרית ושל רבב, פי' רבב שעוה ושמן וכל דבר הניתך.
<h2>דף כט:</h2>
אסור לתת שפופרת נקובה ע"פ הנר כדי שתהא מנטפת גזירה שמא יסתפק ממנה.
המכבה הנר בשביל חולה שישן פטור, כחס על הנר כחס על השמן פטור, כחס על הפתילה אם היא פתילה שצריך להבהבה חייב משום שמתקן כלי והרי היא מלאכה שצריכה לגופה.
<h2>דף מב.</h2>
גחלת של מתכת מותר לכבותה אם היא ברה"ר בשביל שלא יזוקו בה רבים ופירש"י ז"ל שאין צירוף גמור בגחלת של מתכת אלא מדבריהם ולדעתי אין מתירין בשביל היזק רבים אלא דבר שהוא מדרבנן והילכך גחלת של עץ אסור לכבותה ולדעת הגאון ר"י שפסק כר"ש בין במלאכה שא"צ לגופה בין בדבר שאין מתכוין אפי' בגחלת של עץ.
<h2>דף מז:</h2>
נותנין כלי תחת הנר לקבל בו ניצוצות או הפחם שנופל מן הפתילה שקורין מוקי"ץ ואין זה מבטל כלי מהיכנו ומותר לטלטל הכלי שניצוצות אין בהן ממש משכבו וגם הפחם שנופל מן הפתילה מיד שנופל כלה והולך לאפר. אין נותנין מים בכלי שנותנין תחת הנר אפילו מע"ש שהרואה יהי' סבור שבשבת נתנו שם ויבא ליתן בו מים אפי' כשנותנו שם בשבת ונמצא מכבה אותן הניצוצות ובכלי עצמו שמדליקין בו מותר לתת בו מים מע"ש.
<h2>דף קיד.</h2>
מצילין מיוה"כ לשבת אבל לא משבת ליוה"כ ואצ"ל מי"ט לשבת הבאה ולא משבת ליו"ט.
<h2>דף קטו.</h2>
כל כתבי הקדש ואפי' הברכות וההגדות הואיל וניתנו ליכתב משום עת לעשות לה' הפרו תורתך מצילין אותן בשבת מפני הדליקה אבל שאר הדברים לא ובין שהדליקה באותה חצר בין אינה באותה חצר מותר להציל כתבי הקדש ולמה אין מצילין שאר הדברים מפני שאם אתה מתיר לו יבא לכבות ופסק הרמב"ן שאפי' הדליקה בחצר אחרת ואפי' כלים של חבירו אסור לו להציל שאפי' בענין זה יש לגזור שמא יבא לכבות ומיהו בתוס' אמרו שדוקא כשהדליקה באותה חצר הוא שאסור.
<h2>דף קטז:</h2>
מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין ואפי' יש בתיק מעות והוא שיהיה הספר בתוכו להיכן מצילין מחצר לחצר אחרת שבאותו מבוי אע"פ שלא עירבו והוא שיהיה ג' מחיצות למבוי ולחי אחד והר"ז מתיר אפי' אין לחי במבוי ואמרו בירושלמי [פט"ז ה"ב] דסקיא מלאה מעות נותן עלי' ספר ומטלטלה מפני הדליקה.
<h2>דף קיז:</h2>
ומצילין לחצר המעורבת מזון ג' סעודות אם הדליקה נפלה מבערב, הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה, נפלה הדליקה בשחרית מצילין מזון שתי סעודות במנחה מצילין מזון סעודה אחת ולמה אין מצילין יותר שהרי בהיתר טרח לפי שהאדם בהול על ממונו ואם נתיר לו להציל יותר ישכח שהוא שבת ויבא לכבות, הציל פת הדראה מציל פת נקייה, ומכאן למדנו שאם יש לו ביו"ט פת הדראה שמותר לאפות פת נקייה.
<h2>דף קכ.</h2>
מצילין לחצר המעורבת כל כלי תשמישו הצריכין לו לאותו יום, ולובש כל מה שיכול ללבוש ומציל סל מלא ככרות וחבית של יין מפני שאינו טורח אלא בבת אחת ואומר לאחרים בואו והצילו לכם וכל אחד מציל אפי' כלי גדול מלא או מזון שצריך לו להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת ואם היו פקחים פי' שיודעין דבענין זה אינו שכר שבת שהרי לא התנו עמו לכתחילה לשום שכר וגם לא עשו בשבילו שום מלאכה אלא מההפקר עשו זכו ועושין עמו חשבון לאחר השבת והר"מ כתב מותר למציל ליטול שכר עמלו לאחר השבת שהרי אין שם מלאכה ולא איסור נראה מדבריו שמותר ליטול שכר מכל דבר שאין בו טורח של איסור ובזה נאריך בנ"ה מדרך א', הבא לקפל סלים בתוך סל אחד לא יציל אלא מזון שלש סעודות והמקפל אוכלין בתוך טליתו הואיל ואין שם אלא כלי אחד הרי הוא כבא להציל והוי כאילו היה מתחילה האוכל בכלי אחד ומותר להצילו.
הבא להציל בכלי תשמישו מותר ללבוש ולפשוט ולחזור וללבוש כל היום כולו שמתוך שלא הותר אלא ע"י מלבוש זכור הוא.
פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל כדי שלא יאחוז בהן האור ועושין מחיצ' בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים שלא תעבור הדליקה ואע"פ שבכל מקום גורם לכבוי אסור בדליקה התירו משום שאם לא נתיר לו שמא יבא לעשות בידים, טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה, ס"ת שאחז בה האור פושטה וקורא בה ואם כבתה כבתה ומתיר הר"מ גבי ס"ת לתת עליהם מים מצד אחד. נר של שעוה או של חלב ששכחן על הטבלא מנער הטבלא והיא נופלת ואם כבתה כבתה שכיון שאינו מכוין ולא פסיק רישיה מותר, נר שאחורי הדלת פי' ששכחו שם מבערב אסור לפתוח ולנעול כדרכו פי' ר"ח שדוקא שנוגע הדלת בנר כשפותח ודולק דהוי פסיק רישיה, ואסור לפתוח הדלת כנגד המדורה בשבת.
<h2>דף קכא.</h2>
נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה משום דאמירה לגוי בעלמא בשבת שבות ואין צריך למחות בידו אלא יניחנו ויכבה שאין שביתתו עליו וקטן העושה לדעת אביו צריך למחות בידו ובדליקה התירו לומר המכבה לא יפסיד ודוקא בדליקה אבל לא בשאר איסורי שבת.
<h2>דף קמג:</h2>
חבית שנשברה מצילין ממנה אפילו בשנים ושלשה כלים מזון ג' סעודות ובלבד שלא יספוג ביין ולא יטפח בשמן שאם אתה מתיר לו לעשות בדרך חול יבא לעשות סחיטה נתפזרו לו פירות בחצירו מלקט על יד יד ואוכל אבל לא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה שמא יביא כלי לרה"ר, נפלו למקום אחד נותן אפי' לתוך הסל.
